מי הוא הגוף המפצה עבור נזק אשר נובע מרשלנות רפואית שהתרחשה במהלך הטיפול הרפואי שניתן לנפגע לאחר תאונת דרכים – האם חברת הביטוח המבטחת את הנפגע בביטוח חובה או שמא הרופא המתרשל ובית החולים בתביעת רשלנות?

חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים קובע עקרון אשר נקרא "ייחוד העילה" ומשמעותו היא כי כאשר אדם נפגע בתאונת דרכים, יש לראות גם נזק שנגרם כתוצאה מרשלנות בטיפול רפואי, אשר קיבל עקב פגיעתו בתאונה, משום נזק שנגרם בתאונת דרכים.
כלומר החוק קובע כי חברת הביטוח אשר ביטחה את הנפגע בביטוח חובה היא זו שתפצה את הנפגע הן בגין הנזקים אשר נגרמו כתוצאה מהתאונה והן בגין הנזקים אשר נגרמו כתוצאה מהטיפול הרשלני אשר ניתן לו. לנפגע במקרה זה אין עילת תביעה כנגד מי שאחראי לטיפול הרשלני על פי פקודת הנזיקין. 
עקרון זה לא מאפשר לנפגע לבחור בדרך בה הוא מעדיף לנהל את תביעתו והוא נועד לשמור על מטרתו של חוק הפיצויים כחוק סוציאלי אשר נועד לייעל ולקצר את הליכי המשפט בתיקי תאונות דרכים ולהקל על הנפגעים בקבלת הפיצוי.
 
לסיכום ניתן לומר כי עקרון ייחוד העילה קובע שלמי שנפגע בתאונת דרכים עומדת עילה מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים גם בגין החמרת נזק שאירעה עקב טיפול רשלני.
 
המצב שונה כאשר הרשלנות הרפואית מתרחשת לאחר שהנפגע סיים את תביעתו על פי חוק הפיצויים וקיבל פיצוי ומקרה שהיה כך היה:
אדם נפגע בתאונת דרכים ונגרם לו שבר, הוא אושפז ונותח והשבר קובע על ידי פלטה וברגים.
אדם זה הגיש תביעה בבית משפט לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים ומונה מומחה רפואי בתחום האורטופדיה אשר קבע כי כתוצאה מהתאונה נותרה לאדם נכות צמיתה בשיעור של 20%.
על סמך חוות דעת זו ניתן פסק דין על ידי בית המשפט והאדם קיבל פיצוי.
כשנה לאחר שניתן פסק הדין בתביעה לפי חוק הפיצויים, עבר האדם ניתוח להוצאת המתכות אשר קובעו בגופו, ובניתוח זה התרשלו הרופאים ופגעו בעצב, וגרמו לו לנכות נוספת בשיעור של 40%.
אדם זה הגיש תביעת רשלנות כנגד בית החולים והמנתח.
 
אילו היה הנפגע עובר את הניתוח לפני שהסתיים הליך התביעה לפי חוק הפיצויים – המצב היה פשוט – על הנפגע היה להעלות במסגרת תביעתו גם את הטענות בעניין הרשלנות הרפואית ובעניין הנזקים אשר נגרמו לו כתוצאה מהרשלנות הרפואית במסגרת אותו הליך והוא היה מקבל פיצוי בתביעה במסגרת חוק הפיצויים גם על הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהרשלנות הרפואית.
 
באותו עניין טען בית החולים לייחוד העילה – ההחמרה במצב הנפגע והניתוח להוצאת המתכות נובעים מן הפגיעה בתאונת הדרכים ועל כן יש לראות כל נזק הקשור לאותו ניתוח כנזק הכלול בעילה על פי חוק הפיצויים. לטענתם רשלנות רפואית המתרחשת לאחר סיום ההליך לפי חוק הפיצויים כמו גם רשלנות רפואית המתרחשת לפני סיום אותו הליך, אינה מקימה לנפגע עילה לפי פקודת הנזיקין לנוכח עקרון ייחוד העילה.  
הנפגע טען כי התביעה לפי חוק הפיצויים הסתיימה בפסק דין, ואילו הניתוח נשוא תביעת הרשלנות בוצע כשנה לאחר מכן. על כן אין בסיס לקביעה לפיה יכול המערער לבוא על תיקונו בגין רשלנות הרפואית הנטענת במסגרת התביעה לפי חוק הפיצויים.
 
קביעת בית המשפט:
בית המשפט העליון קבע כי במקרה שבו העילה על פי חוק הפיצויים אינה עומדת עוד לנפגע משום שמוצתה בפסק דין תקף וסופי אז אין הצדקה לשלול ממנו את עילת התביעה על פי דיני הנזיקין הכלליים בגין נזק שנגרם לו לאחר אותו פסק דין.
 
כלומר כל עוד מוקנית לנפגע עילת תביעה על פי חוק הפיצויים, קובע עקרון ייחוד העילה כי על הנפגע לכלול את נזקיו בגדר אותה עילה והוא שולל מהנפגע את הזכות לפיצוי על פי דיני הנזיקין הכלליים. אולם משמוצתה עילה זו לא יתכן להותירו ללא פיצוי כלשהוא.
 
יחד עם זאת מדגיש בית המשפט כי במקרה בו יש התרחשות שהיא במהלך הדברים הרגיל, אשר גם אם קרתה לאחר מיצוי העילה על פי חוק הפיצויים ניתן היה לצפותה וניתן היה לאמוד את הפיצוי המגיע בגינה אף בטרם קרתה – אינו מאשר עילת תביעה נוספת.
כך למשל כאשר מומחה קבע כי צפויה החמרה בעתיד במצבו של הנפגע או כי התובע יזדקק בעתיד לניתוחים נוספים. החמרה כזו ניתנת להערכה לאומדן ולפסקת פיצוי כבר בעת הדיון בתביעה על פי חוק הפיצויים – כי מדובר במהלך הדברים הרגיל והצפוי של הטיפולים הרפואיים העתידיים עליו המומחה הצביע.
לעומת זאת רשלנות רפואית איננה מתרחשת במהלך הרגיל של הדברים ועל כן לא ניתן לצפות את התרחשותה בעת פסיקת הפיצוי על פי חוק הפיצויים.
 
לסיכום ניתן לומר כי נזק הנובע מרשלנות רפואית שהתרחשה לאחר מתן פסק הדן בתביעה על פי וחוק הפיצויים, איננו נכלל בעילה על פי חוק זה ואין רואים אותו כאילו מוצה בפסק הדין.
 
  
האמור לעיל הינו למידע כללי וראשוני בלבד, ואינו נועד בשום מקרה לשמש כייעוץ משפטי ו/או כתחליף לייעוץ משפטי. הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.